תיקון ניתוחי לדליפת שתן במאמץ- ניתוח זעיר-פולשני להחדרת סרט סינטטי אמצע-שופכתי

דליפת שתן במאמץ זוהי דליפת שתן המתרחשת בזמן פעילות כלשהי הגורמת לעלייה בלחץ התוך בטני כמו שיעול, צחוק, התעטשות, הרמת משאות כבדים או פעילות גופנית. בעיה זו נפוצה ביותר ומופיעה בשליש מהנשים במהלך חייהן. התופעה מופיעה לרוב בעשור החמישי לחיים, אולם חלק מהנשים מתחילות לסבול מדליפת שתן במאמץ כבר במהלך ההיריון או לאחר הלידה.

בחלק מהנשים הבעיה מטופלת היטב על ידי פיזיותרפיה וביצוע תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן או טיפול שמרני אחר, אך חלק גדול מהן זקוקות לתיקון ניתוחי על ידי החדרת סרט סינטטי בגישה זעיר-פולשנית תחת האזור האמצע-שופכתי (MIDURETHRAL SLING OPERATION) שהוא הטיפול הניתוחי האידיאלי המומלץ כיום.

החלטה על ביצוע הניתוח

במידה ודליפת השתן במאמץ גורמת לפגיעה משמעותית באיכות החיים שלך יש מקום לבצע את הניתוח. טרם ההחלטה לבצע ניתוח לתיקון דליפת שתן במאמץ מומלץ לנסות טיפול שמרני על ידי פיזיותרפיה וביצוע תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן.

מהלך ניתוח זעיר-פולשני להחדרת סרט סינטטי אמצע-שופכתי

בניתוח מבצעים חתך מזערי באורך של כ- 1.5 ס"מ בקיר הקדמי של הנרתיק מעט מתחת לפתח השופכה (הצינור שמוביל את השתן משלפוחית השתן החוצה). במרבית הניתוחים מבצעים עוד שני חתכים קטנים באורך של כ-5 מ"מ במפשעות או בבטן התחתונה. דרך החתכים הללו מעבירים סרט סינטטי העשוי לרוב מחומר בלתי נספג הקרוי פוליפרופילן שרוחבו כ-1 ס"מ וממקמים אותו מתחת לאזור האמצעי של השופכה. הסרט נותן תמיכה לצינור השופכה ומטרתו לחזק את מנגנון הסגירה שלה ולמנוע את דליפת השתן בזמן הפעלת לחץ תוך בטני מוגבר.

סוג ההרדמה

ניתן לבצע את הניתוח תחת הרדמה כללית או אזורית (כמו אלחוש בחדר לידה). סוג ההרדמה תלוי במטופלת ובהחלטת המרדים לפי נתוניה של המטופלת.

משך אשפוז / שחרור

ברוב המוחלט של המקרים תוכלי להשתחרר לביתך תוך שעות ספורות מהניתוח, במידה ושלפוחית השתן מתרוקנת היטב ואין כאב משמעותי.

אחוזי הצלחה

כ-80-90 אחוז מהנשים מדווחות לאחר הניתוח על ריפוי מוחלט או שיפור משמעותי בדליפת השתן במאמץ. בנוסף, אם סבלת, קודם לניתוח, מדליפת שתן בזמן קיום יחסי מין, קיים סיכוי טוב שבעיה זו תיפתר גם היא לאחר הניתוח.

מחקרים הראו כי השפעת הניתוח ארוכת טווח ומצאו השפעה של עד לפחות כ-20 שנה ממועד הניתוח.

חזרה לתפקוד שגרתי והגבלות לאחר הניתוח

מרבית המטופלות שבות לביצוע פעילות רגילה תוך כשבוע ממועד הניתוח.

מומלץ להימנע מפעילות גופנית מאומצת והרמת משאות כבדים למשך 6 שבועות לאחר הניתוח. ניתן לחזור לפעילות מינית כ-6 שבועות לאחר הניתוח.

סיבוכים אפשריים

ככלל, הניתוח בטיחותי וסיבוכיו נדירים, אולם לא קיימת פרוצדורה ניתוחית שהינה חסרת סיכונים. סיבוכים שייתכנו:

• דלקת בדרכי השתן בימים הראשונים לאחר הניתוח- זהו אחד הסיבוכים היותר שכיחים, אולם לרוב הוא מגיב היטב לטיפול אנטיביוטי. חשוב לבצע תרבית שתן טרם הניתוח על מנת לטפל בדלקת, באם קיימת, מראש כדי למנוע את החמרתה.

• דימום- ייתכן דימום קל מאזור החתכים שבדרך כלל חולף עצמונית. דימום מרובה שמצריך מתן מנות דם הינו נדיר ביותר בניתוחים הללו.

• קשיים בהטלת שתן- מיעוט מהנשים עלולות לסבול מכך בימים הראשונים לאחר הניתוח. בדרך כלל קושי זה נגרם בשל בצקת באזור הניתוח או, לעיתים רחוקות יותר, בשל מתח מוגבר של הסרט על השופכה. תופעה זו לרוב חולפת כעבור שבוע. במידה והקשיים לא חולפים, לעיתים יש צורך בטיפול על ידי החדרת קטטר שתן למספר ימים-שבועות ובמקרים נדירים ביותר יש צורך לבצע חיתוך של הסרט על מנת לשחרר את המתח.

• חשיפה של הסרט לנרתיק (ארוזיה) או לאיברים סמוכים- במהלך הניתוח הסרט מונח מתחת לרירית הנרתיק. לעיתים רחוקות תיתכן חשיפה של הסרט הסינטטי לנרתיק שיכולה להופיע תוך זמן קצר או תוך שנים רבות ממועד הניתוח. סיבוך זה יכול להיות לא מורגש כלל, לגרום לתחושת אי נעימות לבן הזוג במהלך פעילות מינית או לגרום להפרשה נרתיקית מרובה. הטיפול תלוי בתסמינים ונע בין מעקב בלבד ועד כריתת קטע הסרט שחשוף לנרתיק.

• פגיעה בשופכה או בשלפוחית השתן- סיבוך נדיר ביותר.

• דחיפות ותכיפות במתן שתן- לעיתים תיתכן החמרה בתסמינים אלו של "שלפוחית רגיזה" או הופעת תסמינים חדשים שכאלו עד כדי דליפת שתן מתוך דחיפות. במידה ותסמינים אלו מתמידים ומטרידים ישנם מספר טיפולים שמרניים ותרופתיים יעילים.

• כאבים- ייתכנו באזור הנרתיק ובמפשעות לתקופה של מספר שבועות לאחר הניתוח. במקרים נדירים ייתכנו כאבים ממושכים שיצריכו ניתוח חוזר להוצאת הסרט.

הריון וניתוח לתיקון דליפת שתן במאמץ

רוב המנתחים ממליצים לבצע את הניתוח לאחר סיום תוכנית הילודה מאחר וההיריון עצמו והלידה עלולים לפגוע ביעילות התיקון הניתוחי ולגרום לחזרה של דליפת השתן. כיום, מצטברות יותר ויותר עדויות בספרות הרפואית שמעידות כי הניתוח איננו פוגע בהריון ולרוב יעילותו איננה נפגמת אחרי הלידה, בפרט אם זאת מבוצעת בניתוח קיסרי.

אפשרויות טיפוליות נוספות

• שינוי באורחות החיים: ירידה במשקל, הפסקת עישון, טיפול טוב במחלות נלוות כדוגמת אסטמה או ריפלוקס ושט-קיבה.

• כאמור לעיל, טיפול פיזיותרפיה וביצוע תרגילים לחיזוק רצפת האגן הינו יעיל ביותר במטופלות רבות. להצלחתו של הטיפול דרוש תרגול יומיומי או לכל הפחות 3 פעמים בשבוע. ההשפעה המרבית בטיפול זה לרוב מושגת לאחר 3-6 חודשים.

• שימוש בתומכן נרתיקי (פסרי). קיימים תומכנים יעודים המוחדרים לנרתיק לפני פעילות גופנית או שנישאים באופן רציף. חלק מהנשים ימצאו כי החדרת טמפון עבה לנרתיק לפני פעילות גופנית שבדרך כלל גורמת להן לדליפת שתן במאמץ הינה טיפול יעיל.

• פרוצדורות ניתוחיות אחרות דוגמת הזרקת חומר ממצק לשופכה לצורך הצרתה.

החלמה מהירה,

ד"ר משה גילאור